ורדים טורס בע"מ ואח' נ' אפל ואח'

פסק דין

תביעה כספית לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪.

התובעת, חברה העוסקת במתן שירותי הסעה וטיולים, טוענת כי הנתבעים נהגו להזמין אצלה שירותי טיולים והסעה, וכי יתרת חובם עומדת על סך 6,000 ₪ כולל מע"מ, זאת נכון ליום 15/5/08, בגין חשבונית מס' מספר 2338 שטרם שולמה. לטענתה, הנתבעים הציגו בפניה מצג לפיו הנתבע 2 הוא עובדו ושליחו של הנתבע 1. כן נטען כי חרף טענתו של הנתבע 1, לפיה, הנתבע 2 הינו קבלן עצמאי, ולא עובד שלו או שליחו, שילם הנתבע 1 לתובעת חובות בגין שירותים שסיפקה התובעת לפי הזמנות שביצע הנתבע 2 , וכי הנתבעים לא הציגו בפניה מצג לפיו הנתבע 2 הינו קבלן עצמאי, אלא שפעלו האחד בשליחות האחר, ועותרת לחייבם, יחד ולחוד, לשלם לה את יתרת החוב, בסך של 6,000 ₪.

הנתבע 1, בכתב ההגנה המתוקן, טוען כי השירות הנטען בתביעה, במידה וניתן, היה לפי הזמנה של הנתבע 2, וכי בינו לבין הנתבע 2 נערכה התחשבנות, במסגרתה הם הסכימו כי הנתבע 2 ישלם את החוב המגיע לתובעת, בעוד שהנתבע 1 שילם לתובעת כל החובות האחרים המגיעים ממנו, בגין שירותים שהוא הזמין אצלה. הנתבע 1 מוסיף עוד כי הנתבע 2 דיווח לו כי הוא שילם לתובעת בגין השירות נשוא התביעה. עוד טוען כי הנתבע 2 לא פעל כשכיר שלו ושליח מטעמו, אלא שהנתבע 2 עסק כקבלן עצמאי, כמארגן ומשווק של טיולי בית ספר, ועבד, בין היתר, תחת השם המסחרי של הנתבע 1, לתקופה מסויימת, בה שולמו לו מקדמות על חשבון רווחים, באמצעות חשבוניות שיצאו על שם קיבוץ ברעם, בהיותו חבר קיבוץ זה, ובתקופת הקשר העסקי ביניהם פעל הנתבע 2 מביתו, החזיק ניהול כספים משלו, השתמש במסמכים עם הלוגו של " ניחוח השדה " השייך לו, וכל המידע, הניירת, ההזמנות ופרטי הלקוחות שלו נמצאים במחשב אישי שלו, שאין לנתבע 1 כל גישה אליו ושליטה עליו. קשר עסקי זה הסתיים עת ידע הנתבע 1 כי הנתבע 2 מעל באימון ובכספים, והוא הגיש כנגדו תלונה במשטרה בגין כך. הנתבע 1 לא מכחיש, כפי שציין בסעיף 26 לכתב ההגנה המתוקן, כי הוא שילם בגין הזמנות קודמות משנת 2007, אך מוסיף כי ההזמנה נשוא התביעה היתה בגין שירות מתקופה מאוחרת יותר, בשנת 2008. עוד נטען כי הנתבע 2 הוא אשר נהג לבדוק אספקת השירות, ביצוע התשלום ושאר הנתונים, וכן ערך טבלאות, אותן העביר לנתבע 1, שסמך על הנתבע 2 בעיניים עצומות. עוד מוסיף הנתבע 1 כי בתו של הנתבע 2 לא עבדה אצלו כשכירה, ותלושי השכר שהוא הפיק עבורה היו לדרישת הנתבע 2, שלא רצה כי התשלומים יועברו לידיו, בהיותו חבר קיבוץ.

הנתבע 2 טוען כי החל מיום 1/8/07 ועד ליום 13/8/08 הוא עבד אצל הנתבע 1, המנהל את העסק " נופש ופנאי ", המספק שירותי טיולים ונופש, והוא עבד אצל הנתבע 1 והיה שליחו, כאשר תפקידו התבטא בארגון טיולים והוצאתם אל הפועל, בעוד שהנתבע 1, שולחו ומעבידו, היה האחראי על הפן הכלכלי, קיבל את התשלומים מקבוצות היעד, ושילם לספקים השונים עבור השירות שסיפקו. לטענתו, ראשיתה של ההתקשרות ביניהם היתה פנייתו של הנתבע 1 אל הנתבע 2 במטרה לשכור את שירותיו כמארגן ומשווק טיולים וזאת על מנת להרחיב את מגוון השירותים שהעסק הנ"ל מעניק, ועם הצטרפות הנתבע 2, החל העסק הנ"ל של הנתבע 1 לספק שירותים לקהל נוסף, שהינו תלמידי בתי ספר. כן הוסכם בין הצדדים כי עבודתו של הנתבע 2 תיעשה מול חשבונית שתוצא ע"י הקיבוץ, ולא תעלה על 10,000 ₪ לחודש. כן נטען כי העובדות שעבדו עם הנתבע 2 הועסקו כשכירות אצל הנתבע 1, כנגד תלושי שכר. הנתבע 2 מתאר בכתב ההגנה כי הוא היה בונה תוכנית טיול עבור קהל תלמידי בית ספר, לפי בקשותיה, ניתנת הצעת מחיר, הנתבע 2 פונה לספקים כמו התובעת, למתן השירותים לקיום הטיול, ועם ביצוע הטיול, הוציא הנתבע 2 חשבונית מטעם העסק, בהתאם למספר המשתתפים, והעבירה לקבוצה או לבית הספר, והעתק ממנה נשלח לנתבע 1, בעוד שצ'ק מטעם קבוצת היעד היה נרשם לפקודת העסק, שנשלח בדואר לנתבע 1 או נגבה ע"י הנתבע 2 ומועבר לנתבע 1, כאשר מעולם לא התקבל צ'ק לפקודת הנתבע 2. לאחר קבלת התשלום היה עסקו של הנתבע 1 משלם לספקים השונים, כמו התובעת, עבור השירותים שנתנו. לטענתו, הנתבע 1 היה היחיד המוסמך לשלם לספקים עבור השירותים שסיפקו לעסק, בעוד שלנתבע 2 לא היתה זכות חתימה על הצ'קים שהעסק שילם לספקים, ולא היתה לו כל זיקה לחשבונות העסק. עוד נטען כי באוגוסט 2008 ביקש הנתבע 1 לקצץ בשכרו של הנתבע 2 עד לסך של 5,000 ₪, ומשסירב, קיבל לידיו מכתב פיטורין מאת הנתבע 1.

לפי סעיפים 8-9 לתצהיר העד מטעם התובעת, מר אשרף סבג, הרי שהנתבעים נהגו להזמין אצל התובעת שירותי הסעה וטיולים, ויתרת חובם עומדת על סך של 6,000 ₪, נכון ליום 15/5/08, לפי חשבונית מס מס' 2338, שטרם שולמה.

לפי החשבונית מס מס' 2338, ( נספח א' לתצהיר העד מטעם התובעת ), ביום 11/5/08 סיפקה התובעת לעסק "נופש ופנאי" שירות הסעות אוטובוס, עבור בית ספר הבונים בקריית ביאליק, בעלות של 6,000 ₪.

בעדותו בפניי העיד הנתבע 1 כי הוא לא שילם את החוב נשוא התביעה ( עמוד 9 שורה 7 ), וכי עם פירוק העסק שלו ושל הנתבע 2 הם חילקו ביניהם את חובות העסק, וסוכם כי הנתבע 2 ישלם את החוב הנ"ל של התובעת מהכספים שברשותו ( עמוד 8 שורות 30-31 ועמוד 9 שורות 1-2 ).

הנתבע 2 העיד כי הוא שהזמין את השירות נשוא התביעה מאת התובעת, זאת עבור הנתבע 1, וכי הוא לא שילם עבור שירות זה ( עמוד 15 שורות 29-29 ). בהמשך העיד כי התובעת אכן סיפקה את השירות נשוא התביעה ( עמוד 16 שורה 9 ).

מכלל העדויות הנ"ל הריני לקבוע כי התובעת הוכיחה כי היא סיפקה לנתבעים את השירות נשוא התביעה, וכי אלה לא שילמו לה את עלות השירות, בסך 6,000 ₪.

עיון בחשבונית המס הרלבנטית, מס' 2338 ( נספח א' לתצהיר העד מטעם התובעת ) מלמד כי הנמען, לפי התובעת, הינו " נופש ופנאי ", הוא עסקו של הנתבע 1.

בסעיף 6 לתצהירו ציין העד מטעם התובעת, מר אשרף סבג, כי הנתבעים הציגו בפני התובעת מצג לפיו הנתבע 2 הינו עובדו ושליחו של הנתבע 1, בכל הקשור להזמנות שביצע הנתבע 2, וכי הזמנות אלה מחייבות את הנתבע 1. בעדותו בפניי חזר העד הנ"ל על גרסתו זו, כשהעיד כי התובעת ידעה כי " עסק ופנאי " הינו עסק השייך לנתבע 1, וכי:

" לאט לאט הכניס את יענקלה ואמר לנו שהוא שותף. הוא לא אמר לנו שהוא שותף אלא עובד שלו...החשבונית יצאה על שם נופש ופנאי ע"ש שלמה..."

( עמוד 6 שורות 2-6 ).

לשאלה, האם הנתבע 1 אמר לו שהנתבע 2 הוא עובד שלו, השיב העד הנ"ל כי:

" על העבר כן הוא אמר לי את זה. אני יודע שהוא עובד שם ומורשה להזמין, שלמה שילם ההזמנות שביצע...".

( עמוד 6 שורות 8-9 ).

גם בהמשך העיד העד הנ"ל כי עסקו של הנתבע 1 שילם עבור הזמנות שביצע הנתבע 2 ( עמוד 6 שורות 13-14 ). הנתבע 1 מאשר כי עסקו שילם לתובעת בגין שירותים שהוזמנו ע"י הנתבע 2, אם כי הסביר שם כי המדובר בהזמנות משנת 2007, וכי ההזמנה נשוא התביעה בוצעה זמן רב מאוחר יותר, בשנת 2008, וכי היה על התובעת לברר ולוודא את זהות המזמין של השירות נשוא התביעה, והאם היה זה אותו מזמין של השירותים משנת 2007 בגינם שילם הנתבע 1 כאמור ( סעיף 25 לתצהיר הנתבע 1 וסעיף 28 לכתב ההגנה המתוקן מטעמו ). לא מצאתי הסבר זה משכנע, ולא מצאתי אותו מצדיק להבחין בין ההזמנות שביצע הנתבע 2 בשנת 2007, בגינן שילם הנתבע 1 לתובעת, לבין הזמנות מאוחרות יותר, משנת 2008, אותן הזמין הנתבע 2. כאמור, העד מטעם התובעת העיד כי הנתבע 1 אמר לו כי הנתבע 2 הוא עובד שלו, ולא העיד כי

בשלב מאוחר יותר, במהלך שנת 2008, הודיע הנתבע 1 לתובעת כי חל שינוי ביחסי העבודה שבינו לבין הנתבע 2, וכי הנתבע 2 הפך לקבלן עצמאי, וחדל להיות שליחו של הנתבע 1.